פסק-דין בתיק עת"מ 8796-03-13

1.                  עתירה מנהלית להורות על ביטול צו ההרחקה וצו המשמורת שהוצאו נגד העותר, Vincent Kabore (להלן - " העותר"), בטענה שאלה הוצאו על סמך הנחתו המוטעית של המשיב, משרד הפנים (להלן - " המשיב") כי העותר הינו נתין מדינת מאלי.

2.                  העותר הסתנן לישראל דרך גבול מצרים ביום 13.11.07. בראיון שנערך לו על ידי יחידת ה - RSD ביום 1.1.08 סיפר כי הינו יליד מדינת חוף השנהב ובן לשבט המוסי. על רקע רדיפת בני שבטו, ברח העותר בשנת 2002 מארצו, שהה מספר שנים בלוב, ולאחר מכן הסתנן לישראל. לאור זיהויו כנתין חוף השנהב קיבל העותר אשרה זמנית לשהייה בישראל בהתאם להגנה הקולקטיבית שהיתה נהוגה אז לגבי נתיני ארץ זו. ביום 12.8.09 עבר העותר ראיון נוסף בו חזר על היותו נתין חוף השנהב.

עם סיומה של מדיניות אי ההרחקה כלפי נתיני חוף השנהב, הגיש העותר בקשה פרטנית לקבלת מקלט מדיני בישראל. ביום 10.7.12 רואיין העותר שוב על ידי יחידת ה - RSD. ביום 23.7.12 הוחלט לדחות בקשתו של העותר לקבל מעמד של פליט והוא נדרש לעזוב את ישראל תוך 7 ימים. העותר לא עזב ונעצר ביום 1.8.12. עתירה מנהלית שהגיש העותר נגד ההחלטה שלא להעניק לו מקלט מדיני בישראל (עת"מ (ת"א) 8134-08-12) נדחתה על הסף על ידי כב' השופט קובי ורדי ביום 13.9.12, לאחר שקבע כי העותר לא הציג ראיות כלשהן, ולו לכאורה, להיותו פליט או לסכנת חיים שנשקפת לו בארצו.

בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן - " בית הדין למשמורת") האריך את צו המשמורת מעת לעת אך סבר כי על המשיב לבצע מאמצים רבים יותר על מנת לאפשר את הרחקת העותר לחוף השנהב. העותר יצר קשר עם קונסול חוף השנהב, אולם זה סרב להכיר בו כנתין מדינה זו בהעדר מסמכים כלשהם, אשר יעידו על זיקתו לחוף השנהב.

בעקבות הקשיים שהתגלו בהרחקת העותר, נערך לו ביום 7.2.13 ראיון זיהוי נוסף. העותר לא ידע להשיב על מספר שאלות בנוגע לחוף השנהב, אולם השיב נכונה למספר שאלות אודות מאלי, על כן הוחלט בראיון זה כי העותר הינו נתין מדינת מאלי, וצווי ההרחקה והמשמורת של העותר תוקנו בהתאם. בית הדין למשמורת בהחלטתו מיום 17.2.13 מתח ביקורת על קביעה זו, אולם קבע כי מאחר ואינו מוסמך להתערב בה האריך לעת עתה את צו המשמורת נגד העותר.

3.                  העותר סבור כי הקביעה לפיה מדינת מוצאו הינה מאלי הינה קביעה חסרת שחר ללא כל ביסוס. בראיונות קודמים שנערכו לו, השיב העותר באופן עקבי על שאלות רבות הנוגעות לחוף השנהב; עוד טוען הוא כי השינויים בגרסתו בראיון האחרון מקורם במצבו הנפשי הירוד עקב שהייתו במשמורת במשך ששה חודשים. המשיב מעולם לא הטיל ספק בהיות העותר נתין חוף השנהב ואף העניק לו רשיון ישיבה זמני בישראל על סמך ההגנה הקבוצתית שניתנה לנתיני חוף השנהב. רק לאחר שלא עלה בידי המשיב להרחיק את העותר לחוף השנהב, עלתה הטענה כי מוצאו של העותר ממאלי. קביעה זו אינה מבוססת באשר היא נשענה רק על כך שהעותר לא ידע מספר פרטים על ערים בחוף השנהב בהן ביקר פעמים ספורות, וכן ידע לענות על ארבע שאלות בלבד שנגעו למאלי בהיות פרטים אלה בגדר ידיעה כללית.

העותר טוען כי הוא שיתף פעולה עם הרשויות, ככל שנדרש, על מנת להוכיח את זהותו ולקדם את הרחקתו מישראל. לשם כך אף נפגש פעמיים עם קונסול מדינת חוף השנהב, אשר סרב לזהותו כנתין חוף השנהב, בהיות העותר בן שבט יריב לשבטו של הקונסול. המשיב הוא שלא נקט במאמצים הדרושים על מנת להרחיק את העותר מישראל; כך, למשל, נמנע המשיב מליצור קשר עם בני משפחתו או חבריו של העותר בחוף השנהב על אף שנמסרו לו מספרי הטלפון שלהם. גם בית הדין למשמורת התרשם כי המשיב לא עשה די על מנת להרחיק את העותר.

העותר מתנגד להצעת המשיב לערוך לו ראיון זיהוי נוסף, וסבור כי נערכו לו די והותר ראיונות, מהם עלה בבירור כי הינו נתין חוף השנהב, ומטרתו של ראיון נוסף הינה להרוויח זמן ותו לא.

העותר מוסיף וטוען כי אין יסוד לטענת המשיב כי הגיע לישראל במטרה לעבוד וכי מכל הראיונות שנערכו לו עולה כי נמלט על חייו מחוף השנהב וצפויה לו סכנה במידה וישוב לשם.

העותר מצביע על כך שתכלית ההחזקה במשמורת אינה עונשית, אלא נועדה לקדם את הרחקתו של העותר מישראל. על כן, מאחר וכעת לא ניתן להרחיק את העותר למדינה כלשהי - לא למאלי, שהוא אינו נתין שלה, ולא לחוף השנהב, המסרבת לקבלו - אין עוד טעם כלשהו בהחזקתו במשמורת.

4.                  המשיב מדגיש כי לאור הוראותיו של חוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952 (להלן - " חוק הכניסה לישראל") יש להשאיר במשמורת שוהה שלא כדין שאינו משתף פעולה עם הרחקתו. העותר טוען, אמנם, כי הוא נתין חוף השנהב, אולם לא הניח כל תשתית לכך על אף שהנטל להוכחת נתינותו מוטל עליו; העותר החל לטעון כי אין ברשותו מסמכי זיהוי מעת שנדחתה בקשתו למקלט פרטני. קודם לכן העותר טען כי יש לו שלושה אחים בוגרים המתגוררים בחוף השנהב, אך לא יצר קשר עמם כדי להמציא מסמכים שיעידו על נתינותו. העותר אף משנה את גרסתו חדשות לבקרים על מנת לסכל את הרחקתו - כך, למשל, הוא טוען כי הוריו נפטרו, אך מציג תאריכים שונים לפטירתם, ולאחר מכן טוען כי הינם בחיים.

המשיב מדגיש כי קונסול חוף השנהב מסרב לזהות את העותר בשל העדר מסמכי זיהוי, ולכן הרחקתו של העותר מישראל תלויה רק בו ובהצגת מסמכים על ידו.

המשיב סבור כי מהראיונות השונים שנערכו לעותר עולה כי הוא הגיע לישראל מטעמי נוחות כלכלית ובשל מצבו הכלכלי הקשה בחוף השנהב, ועל כן הסיבה האמיתית לאי המצאת מסמכים בדבר נתינותו הינה רצונו לסכל את הרחקתו ולהישאר בישראל כדי לעבוד.

מאחר ולעותר אין זכות קנויה להיות מורחק דווקא למדינה שיבחר, אלא המשיב יכול להרחיקו גם למדינה שלישית שאינה מדינת נתינותו, אין פגם בהחלטה להרחיקו למאלי - בין כמדינת נתינותו ובין כמדינה שלישית. המשיב מוכן לקיים לעותר ראיון נוסף אולם אינה רואה טעם של ממש בקיום ראיון מעין זה ללא שיתוף פעולה של העותר.

המשיב מתנגד לשחרור העותר, מחשש ששחרור זה יסכל את הרחקתו מישראל. חשש זה הינו מבוסס לאור אי שיתוף הפעולה של העותר עם המאמצים להרחיקו ולאור הצהרותיו לפיהן אינו מעוניין לשוב למדינת מוצאו. העותר הוא שגורם להתארכות שהייתו במשמורת ובנסיבות אלה אורך המעצר אינו עילה לשחרורו.

דיון

5.                  סעיף 13א(ב) לחוק הכניסה לישראל קובע, כי " שוהה שלא כדין יוחזק במשמורת עד ליציאתו מישראל או עד להרחקתו ממנה, אלא אם כן שוחרר בעירבון...". סעיף 13ו(ב)(1) מוסיף וקובע כי שוהה שלא כדין לא ישוחרר כאשר " הרחקתו מישראל נמנעת או מתעכבת בשל העדר שיתוף פעולה מלא מצדו, לרבות לענין הבהרת זהותו או להסדרת הליכי הרחקתו מישראל".

בנסיבותיו של העותר, נחה דעתי כי הרחקתו מישראל נמנעת בשל העדר שיתוף פעולה מצידו, ועל כן אין מקום לשחררו ממשמורת.

העותר מיקד עתירתו בתקיפת החלטתו של המשיב לזהותו כנתין מאלי, כאשר לטעמו - במידה וטענה זו תתקבל, יש לבטל את צו ההרחקה שהוצא נגדו ולשחררו  ממשמורת.